החלטה בתיק בש"א 13888/06

1.      כללי

המשיב, (להלן: " הבנק"), הגיש ביום 16.3.06 תביעה בסדר דין מקוצר, נגד "בילאור חברה למסחר שירותים ותחזוקה בע"מ" (להלן: " החברה"), ונגד ערביה. לעמדת הבנק מגיע לו  מהחברה והערבים סך של 10,666,483 ש"ח  שהינו יתרת החוב בחשבון החברה סמוך למועד הגשת התביעה.

המבקש, חתם ביום 4.8.95 על כתב ערבות מתמדת לסילוק כל הסכומים שיגיעו לבנק מהחברה (להלן: " כתב הערבות"). בעת חתימת כתב הערבות, עמד חוב החברה לבנק על סך 2,786,944.13 ש"ח.

מן הראוי לציין כי ביום 27.11.02, הגיש המבקש נגד הבנק תביעה כספית לתשלום הסך העולה על 45 מיליון ש"ח. מסיבות שונות שאינן דרושות לענין ובכללן בקשות לפטור מאגרה, הוגש כתב ההגנה של הבנק רק ביום 13.3.06.

המבקש, הגיש בקשת רשות להתגונן, הנתמכת בתצהיר, במסגרתה ביקש מספר סעדים: להורות על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", ליתן לו רשות להתגונן,  וכן להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. זו הבקשה נשוא החלטתי דנא.

כב' הרשם גלדשטין העביר את הבקשה לתגובת הבנק. מטעם הבנק הוגשה תגובה לקונית קצרה ובה נטען כי הבנק מכחיש את כל טענות המבקש, כי אין בבקשה כל הגנה והתבקשה חקירת המבקש. בהתאם למבוקש, נקבע מועד לחקירת המבקש על ידי בא כוח הבנק.

2. רקע

לשם השלמת פני הדברים, ולצורך בחינת טענות המבקש בעיקר בנוגע לרשות להתגונן, מן הראוי להקדים מספר מלים על הליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים ואחרים.

תביעה זו הינה ספיח של פרשת הרצת מניות ועיסוק בחשבוניות פיקטיביות אשר בית המשפט נדרש לה בעבר. המבקש, הינו אחיו של נתבע נוסף,  מאיר עיני (להלן: " האח"). המבקש והאח, הקימו חברה בשם "י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) בע"מ", שעסקה ביבוא ושיווק מתכות כאשר המבקש עסק בעיקר בצד הטכני ואילו האח בנושאים הכספיים (להלן: " חברת עיני"). בשלב מסויים הוחלט להנפיק את מניות "חברת עיני" לציבור. בדיעבד התברר כי ננקטו פעולות לא חוקיות לצורך ביצוע ההנפקה. בכלל זה פתיחת חשבונות פיקטיביים של לקוחות, עובדיה ואחרים לצורך הצגת פיזור נאות של המניות, מכירת חשבוניות פיקטיביות בין "חברת עיני" לבין החברה, ויסות מניות ועוד. בשל אלה, הוגש כתב אישום נגד "חברת עיני", האח ואחרים, כאשר המבקש, שימש עד תביעה. בית המשפט הרשיע את הנאשמים, במספר כתבי אישום שהוגשו בעניין, וההרשעה אושרה גם על ידי בית המשפט העליון. בין לבין, הגישה החברה תביעה נגד הבנק, ת.א. 1353/01, אשר נדחתה על הסף בפסק הדין של כב' השופט שילה בבש"א 2084/03, מיום 3.5.05. אציין כי מהכרעות הדין וכן בפסק הדין בהליך האזרחי, עולה כי הבנק ידע על מעשי האח, ושיתף עימו פעולה, תוך השמעת ביקורת על התביעה אשר בחרה שלא להעמיד את הבנק לדין, על חלקו בפרשיות.

התיישנות התביעה

3.   ראיתי לנכון לפצל את הדיון, בין טענת ההתיישנות לבין הטענות האחרות שהעלה המבקש,

       מחיקת הכותרת ורשות להתגונן, ולדון תחילה בטענת ההתיישנות. איני נדרש לבחון את יתר

       טענת המבקש.

4.  עמדת המבקש

המבקש בעתירתו, טוען כי התביעה התיישנה מחמת שעוד ביום 7.3.99 נכתב על ידי עו"ד זוהר משעולי, מהמחלקה המשפטית של הבנק, מכתב לחברה ולערבים, ובו מתרה הבנק שאם לא ישולם החוב המגיע לבנק, בסך של 3,582,320 ש"ח, וזאת תוך שבעה ימים, יפעל הבנק לנקוט בהליכים (להלן: " מכתב הדרישה"), לגביית המגיע.

הואיל והמבקש, כמו גם החברה ויתר הערבים, לא פרעו את החוב, התיישנה עילת התביעה, בתום שבע שנים מחלוף שבעה ימים ממועד המכתב, דהיינו, 14.3.2006. הואיל והתביעה הוגשה רק ביום 16.3.06, בעבור יומיים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, אזי דינה להידחות.

5. עמדת הבנק

הבנק בחר שלא להגיש תצהיר מטעמו, למרות שניתנה לו האפשרות לעשות כן, והסתפק בתגובת בא כוחו המכחישה את טענות המבקש.

לגופו מעלה הבנק מספר טענות עיקריות: